בתוך “אני לא רואה את הזמן”, אמן מציג עבודות סביב תפיסת הזמן; הגלריה חוגגת התרחבות עם חלל חדש, שותף חדש ומנהל אמנותי חדש
“אני לא רואה את הזמן”, אִישִׁי של לנורה דה בארוס, פותח מטה חדש Gomide&שיתוף, גלריה שהופכת לחלק מהמסדרון התרבותי של פאוליסטה אווניו, עם רווח של 600 מ"ר בקומת הקרקע של בניין הורוד, שופץ לחלוטין על ידי אדריכלי Acayaba עטורי פרסים + רוזנברג.
תוך כדי חנוכת חלל התצוגה, הרחבת גומיד&זה נעשה גם עם הגעתו של פאביו פרייה, לשעבר מנהל MASP, מנהל המתמחה בעולם האמנות החזותית, שמתחיל לפעול כשותפה של הגלריה לצד השותף המייסד טיאגו גומיד.
ביקורת אמנות, אוצר וחוקר עם יותר מ 15 שנים של מסלול באמנות עכשווית, לואיסה דוארטה מצטרף לצוות כמנהל אמנותי.
אודות התערוכה
"אני לא רואה את הזמן" מאגדת שתים עשרה יצירות, לרוב לא פורסם, שיש להם כמכנה משותף עיבוד בזמן. מתוך צילומים, וידאו, התקנת סאונד לשולחן פינג-פונג שעבר שינוי, האמן משחק ומזמין אותנו לשחק עם היחסים בין השפה, זמניות וגוף.
מעבר לגבולות התערוכה של הגלריה, מי שמגיע לתערוכה כבר מתקבל בחוץ על ידי היצירה "אני לא רואה את הזמן" (2023), שמבטא ומודיע על כותרת המופע באמצעות שלט נע. על ידי ניכוס ביטוי המשמש בשיח הדיבור הברזילאי כסוג של רדי מייד, לנורה מעוררת את הרעיון של זמן ואיך אנחנו מתייחסים אליו.
השפה בממד החזותי שלה נחקרת גם ביצירות אחרות., כמו ב-"ORA ERA" (2008), שבו האמן משתמש במילים ובצבעים, משחק עם המשמעויות והשימושים שלהם.
על ידי התייחסות לבעיות זמניות ולשוניות, לנורה נפטרת מהשימושיות של מכשירים למדידת זמן. בין העבודות שהוצגו, לארבעה יש מחוגי שעון בהרכב שלהם. בהופעת הווידאו "מה השעה?" (2023), מוקרן על תקרת הגלריה, גשם של ידיים יורד על מסננת בזמן שאנחנו מקשיבים, לתחתית, התגובות של הליאו אויטיצ'יקה בדיאלוג עם הרולדו דה קמפוס.
ב"ערפיליות" (2009/2023) , עבודה שמביאה סדרה של שלושה תצלומים, ענני מצביעים הופכים לסוג של אבק קוסמי המשיכה במגרש. ב"תחזית" (2023), אנחנו רואים כמה תמונות, שבו קווים מכפות הידיים של שתי ידיים יוצרים קרטוגרפיה עליה מונחת המצביעים. הכותרת מתייחסת הן לרעיון הניבוי הגלום בשעונים, לגבי האמונה שגורלנו נחזה בחלק הפנימי של הידיים.
ביקור במישור התלת מימדי, ב-"Camadas" (2023), גיליונות זכוכית דקים מאוד חופפים שומרים מצביעים ליד פיסות נייר זעירות הנושאות מילים כתובות בזעיר אנפין.
בטיפול קפדני זה עם המימד הזמני, הגוף, מרכיב מרכזי בכל ההפקה של האמן, נוכח גם כן. בפוליפטיק הצילום "O Ventre". (2023), לנורה חופפת את שני הממדים הללו, רפ"ל זמני, על ידי מניפולציה של חימר על שבר הגוף שבו מופעלת תחילת ספירת הזמן שלנו על כדור הארץ – את הרחם.
המשך סדרה ארוכה שהאמן מפתח מאז 1990 סביב הפינג-פונג ככלי קיבול פיוטי, "שולחן לשירי פינג (מהסדרה אני לא יכול לחכות)" (2023) וארבע ערכות למשחקי פינג פונג "דמיוניים" קוראים לנו להתייחס לעצמנו ולזמן בצורה לא שגרתית. בין שאר העבודות שהוצגו, מיצב הסאונד "כמה זמן יש" (2023) מביא את מערכת היחסים בין לנורה לאמה, אלקטרה דלדוק דה בארוס, מתוך הקלטה שנעשתה בין השניים.
כך, העבודות שנאספו ב"Não Não Vi a Hora" מבקרות בטריטוריה בוערת של הזמן הנוכחי, זו של מערכת היחסים המפותלת שלנו עם הזמן. לנורה דה בארוס יודעת זאת מול הדרכים המקובלות למדידת זמן, הזמן תמיד לוקח מאיתנו יותר ממה שאנחנו לוקחים ממנו.
לשחק טריק בזמן, האמנית מנסה לחתור תחת מוסכמות כאלה ולשם כך היא מעלה על הבמה את הרפרטואר הפואטי שלה שעושה שימוש באסטרטגיות וורביבוקווויזואליות עם דרכים לפנות אלינו, משלב קפדנות והומור, דרכים אחרות להתייחס לזמן, זמן שמהווה את מרקם חיינו.
הירשם לקבלת חדשות על האירוע
ויקום האמנויות ראשון!
אודות האמנית
נולד ב 1953, בסאו פאולו, לנורה דה בארוס סיימה לימודי בלשנות וניתן להציב את יצירותיה הראשונות בתחום "שירה חזותית". בתוך 1983, הוא פרסם את הספר איפה לראות, מערכת שירים הבנויה כרצפים צילומיים של פעולות פרפורמטיביות.
תערוכות היחיד החשובות ביותר שלו כוללות השתתפות בביאנלה ה-59 של ונציה - חלב החלומות (ונציה, 2022), RETROMEMORY, ב-MAM-SP – המוזיאון לאמנות מודרנית של סאו פאולו (2022), כלים לאוטופיה: יצירות נבחרות מאוסף Daros Latinamerica, אין מוזיאון לאמנות ברן (ברן, 2020), זה הנושא שלנו, במשרד התרבות של אוסוולד דה אנדרדה (סאו פאולו, 2016), 4הביאנלה לאמנות עכשווית בסלוניקי (יון, 2013), 11ביאנלה של ליון (צרפת, 2011), בנוסף להשתתפות ב-17, 24המהדורה ה-30 של הביאנלה הבינלאומית בסאו פאולו (1983, 1998 ו - 2012).
עבודתו היא חלק מאוספים חשובים בברזיל ובכמה מדינות., כולל מוזיאון הפטיש (CA, ארצות הברית), MACBA – המוזיאון לאמנות עכשווית של ברצלונה (ספרד), אוסף דארוס לטינו-אמריקה (שוויץ), מוזיאון ריינה סופיה (ספרד), MAM-SP ו-Pinacoteca do Estado de São Paulo.
על הגלריה
נוסדה בשנת 2013 בסאו פאולו, לגומיד&Co השיגה מעמד בולט בארץ ובעולם, השתתפות בירידי האמנות היוקרתיים ביותר, ביצועים במקביל בשווקים הראשוניים והמשניים ותוכנית נחשבת מאוד של תערוכות שנבנו בקפדנות.
“אנו פועלים כאחד המקורות העיקריים עבור אספנים פרטיים, מוזיאונים ומוסדות מרחיבים את אוספי האמנות הברזילאית שלהם”, מגדיר את תיאגו גומיד, שהתחיל את הקריירה שלו עם גלריה קטנה של ריהוט ברזילאי מודרני בעיר הולדתו, בלו הוריזונטה, עבד לצד ברנרדו פז ביצירת Inhotim ועמד בראש המחלקה לאמנות עכשווית וצילום בבולסה דה ארטה.
בתוך 2013, יצר את גלריית ברגמין & Gomide, על Rua Oscar Freire, זה מ 2021 הוא גם אכלס בית מודרניסטי שתוכנן על ידי האדריכל והאמן פלביו דה קרבליו.
בין התערוכות שמקיימת הגלריה ניתן למנות את "ואתם לא יכולים לדמיין שאפמינונדס זה אני" (2014), עם יצירות של אמדאו לוצ'יאנו לורנצטו ואוצרות של ריבנה נויאנשונדר ואלכסנדר דה קוניה; "תכונות של שתיקה" (2015) אוצר על ידי פליפה סקובינו, "BEUYS" (2016) תערוכת יחיד ראשונה של האמן הגרמני בגלריה ברזילאית; פאביו מאורי (בלי אמנות)" (2017), "מירה שנדל: חרסים ושחור ולבן" (2018), "אסטרטגיות מושגיות" (2018); אוצר על ידי ריקרדו סרדנברג; "אנטוני טאפיז" (2019); "ברוס קונר: להתפצל" (2019); ברונו Munari: תמיד דבר חדש" (2020) ו"הצפון שלנו הוא הדרום" (2021).
חנוכת המטה החדש בשדרת פאוליסטה מסמנת שלב של צמיחה והתמקצעות, עם המומחיות הניהולית של פאביו פרייה - מי, בראש ההנהלה הבכירה של MASP, פעל בתהליך הגיבוש של התמורות המוסדיות האחרונות שיושמו במוזיאון, לצד הייטור מרטינס ואדריאנו פדרוסה - ולואיסה דוארטה, אוצר, מבקר אמנות וחוקר עם עין חדה, בו זמנית קפדני ויצירתי, לדיאלוג בין הפקות מתקופות שונות ולשפות אמנותיות, מה שיקבע את הטון של התוכנית.
שירות
אני לא רואה את הזמן, מאת ליאונורה דה בארוס
מקומי: פאוליסטה אווניו, 2644. סאו פאולו – SP.
הפתיחה: 08 מרץ, בשעה 6 בערב
תקופת התערוכות: 08 הצעדה 13 מאי
ביקור לוחות זמנים: ב – שישי 10:00 עד 19:00, שבת של 11 ב- 17:00.
כניסה חופשית.
gomide.co
www.instagram.com/gomide.co
